ברוכים הבאים לתערוכת פסיפס.
תערוכה ייחודית זו נוצרה בשיתוף פעולה של אומני אור יהודה.
אומני אור יהודה היא קהילת אומנים מקומית הפועלת לפיתוח אומנותי, תרבותי, עסקי וקהילתי, דרך מיזמי תרבות ואומנות משותפים, לפיתוח חשיפה והזדמנויות והרחבת מעגל שוחרי האומנות באזור.
אומנים ממדיות שונות מתחברים לרגע, סביב תוכן משותף ויוצרים ביחד יצירה עצמאית חדשה.
המרחב הדיגיטלי מאפשר חיבור של מילה, דימוי, חומר וצליל.
תערוכה זו מבטאת את החזון היצירתי של פורום אומני אור יהודה.
פסיפס מנגישה לציבור יצירה במדיום חדשני שמאפשר צפיה לכל אחד, מכל מקום, בכל זמן.
התערוכה, משקפת את מגוון הרקעים שמאפיינים את אור יהודה, עיר ששוזרת את הנוף אנושי למארג תרבותי אחד.
פסיפס יוצרת חוויה רב חושית על ידי חיבור מדיות שונות ליצירה אחת.
שמחים לארח אותך בתערוכה.
בְּכָל הַשּׁוּרוֹת שֶׁכָּתַבְתִּי
תִּמְצְאוּ אוֹתִי.
חֲשׂוּפָה,
כְּתוּבָה
עַל נְיָר,
בִּלְתִּי נִתֶּנֶת
לִמְחִיקָה.
השיר מתוך ספר השירים שלי ״הנני״.
האתגר: לחבר את השירים שלי עם האומנות של חברי הפורום. שלחתי את השירים למרחב הווירטואלי וכל אחד מהאומנים בחר שיר שהתחבר אליו.
בפורום מגוון אומנויות: ציירים, צלמים, פסל, אומן קרמיקה, יוצרת תכשיטים, יוצר מוסיקה ונגן חצוצרה. בתהליך שנמשך חודשים, התנהל דיאלוג מבורך עם כל אחד מהאומנים. היצירות התחברו לשירים ונוצר חיבור של המילה הכתובה עם ציור, צילום, פיסול ויצירה מוסיקלית שנתנה ממד רב חושי.
כשאילנה יוצרת התכשיטים שבפורום התקשרה לומר שהיא לא מצליחה לבחור שיר, כתבתי בשבילה שיר שיתחבר עם התכשיטים שהיא יוצרת.
כשיסמין לא ידעה מה לבחור, הצעתי לה שני שירים שיתחברו לציורים שהיא מציירת.
דוביק יצר מוסיקה שהעצימה את מילות השירים שבחר.
עידית שמציירת בצבעי אקוורל, בחרה שני שירים והציורים שלה, האירו את אשר המילים לא הספיקו להאיר.
בהשראת הציורים של עידית, גם אני התחלתי לצייר ציורי אקוורל בנוסף לציורי ה sumi-e שציירתי עד עכשיו.
התחברתי לכל אחד ואחד מהאומנים והשירים שלי קיבלו ממד נוסף מכל אחד מהאומנים שבפורום.
בתערוכה ניתן לראות פסיפס אומנויות ששזורות במילות השירים ומהוות חלק בלתי נפרד מהמילים.
היי טובה לעצמך
אהבה עצמית היא מקור בלתי נדלה של אנרגיה שאינו תלוי באף אחד ובשום דבר.
כשקראתי את השיר, התחברתי מיד למסר שביקשה המשוררת להעביר, כמה חשוב שנהיה טובים לעצמנו, שנראה את הטוב שבנו, את יכולותינו ומעלותינו. שנקשיב ללב שלנו, לרצונותינו ולצרכינו.
כדברי השיר, היי טובה ונדיבה עם עצמך. פרגני ופנקי את עצמך והקדישי זמן איכות לעצמך. עשי את מה שאת אוהבת ושעושה לך טוב באמצעות מחוות קטנות, יומיומיות, כמו ארוחה טעימה, קריאת ספר טוב, צפייה בסרט משובח, שיחה עם חברה, שבירת שגרה בים או בטבע.
כשתרצי לפנק את עצמך תוכלי גם לקנות לעצמך בגד או תכשיט חדש.
תכשיט הוא יצירת אמנות המקשטת אותך, מחמיאה לך ומעצימה את יופייך.
אבני לידה
אבן לידה (או אבן הולדת - birthstone) היא אבן חן טבעית המשוייכת לחודש לידה מסויים.
המשוררת מחברת את מילותיה כפי שאני מחברת ומעצבת את אבני הלידה (אבי החן) לתכשיט.
המילים מבקשות להיוולד מתוכה, כפי שהתכשיטים שאני מעצבת נוצרים מתוכי ומתוך אישיותי, וגם כפי שאבני החן נוצרות מהסלעים שבמעמקי האדמה.
לאבני החן הטבעיות יש תכונות מעצימות והשפעה על התודעה, על הרגשות ועל התהליכים הפיזיולוגיים בגופנו. כשהן משובצות בתכשיט שאנו עונדים, הן מעניקות לנו עוצמה רבה ואנרגיות חיוניות וחיוביות.
משפטים
התחברתי לשיר מתוך 2 משפטים:
"הגזרן הגוזר חליפת חתן" החזיר אותי ליום נישואיי לפני 52 שנים.
באותו הקשר, המשפט "שיתאימו לשמלת כלתו האהובה" הזכירה לי את שמלת הכלולות של אשתי שנתפרה במו ידיה.
התאמתי את הפסל לשיר בשל צורתו הכללית המדמה שמלה
לילה
הפסל מתאר אדם שקוע במחשבות, כשראשו מורכן, מה שחיבר אותי למשפט שבשיר "מחשבות בטרם שינה".
תמונת בוקר
חלקת היער והטבע מתעוררים לבוקר חדש בשירה של ריקי.
תאור אור השמש המפציע בין העצים והשיחים ואווירת הבוקר מתוארים גם בצבע בציור שלי "חורש על גדות נחל הירקון ".
השעה היפה
שעת הבוקר היפה באור הזריחה מתוארת בשירה זה של ריקי.
הלב מתרחב ברגשות הודיה. התרחבות הלב כמוהו כמרחב השדות המתואר בציור שלי ” שדה וברושים בשרון ".
פותחת את הדלת
מילות השיר חיברו אותי מיידית להרגשה של פתיחת דלת.
פתיחת הדלת בשבילי היא שמחה של חדוות היצירה, שמאפשרת לי פריצת מרחב לאילתור מוסיקלי, שהוא המצאת רעיונות שתואמים למילות השיר.
לכתוב או לא לכתוב
שם השיר "לכתוב או לא לכתוב" חיבר אותי אינטואיטיבית למשפט של שייקספיר : "להיות או לא להיות" שמסמל עבורי בנגינה שלי, את התחושה שהחצוצרה היא חלק אינטגרלי מגופי, כמו איבר נוסף שבלעדיו גופי לא יתפקד. זה כמו חסר או חידלון ורק הנגינה מפיחה בגופי את הנשימה שמאווררת את הרגשות ומביאה לי עוצמות של ביטוי עצמי וחיבור לעצמי. כך אני מנציח וממציא את עצמי ואת הייעוד שלי, שמפיח חיים בחלום הילדות שלי שהתגשם- "שכשאגדל אהיה נגן חצוצרה".
אהבה
המילה אהבה, כל כך הרבה משמעויות נמצאות בה- חום, רכות, משפחה, חברים צמודים ביום יום, סביבה, וגם כמיהה לאלו רחוקים ממני או שאינם.
בחיבור שלי לשיר שכאן, כשהועבר אליי הטקסט שבו, ראיתי סיפור קטן לכאורה אבל עוצמתי במסר שבו.
באותה מנגינה שיצרתי ונגנתי, כל ניואנס קטן של אותם כלי קשת, כינור שפורט על מיתרי הלב, צ'לו שיוצר כאן את מנגינת המציאות, לעיתים געגוע, לעיתים תמיהה או שאלה וגם נגיעת העגמומיות, הפסנתר שעוטף הכול, יוצר את ההרמונייה של תדרי האהבה. כל אלו השתלבו לי ביחד לסיפור שחובק את מילות השיר וביחד הם יוצאים להם במחול האהבה. צלילי האהבה שבי.
וכתבתי בסוף הסרטון שיצרתי: 'והכי חשוב, רק שתמיד נזכור, לאהוב'
השיר שלי
ישר מקריאת הטקסט - מילות השיר הרגשתי איך נובעת מתוכי היצירה המוזיקלית (פס הקול) שכתבתי וניגנתי, בקצב ריקוד האינגליש ואלס.
מקצב מוזיקלי של שלושה רבעים, ואיך לא, השלישיה שמנגנת כאן, טריו לשלושה כלים: פסנתר, צ'לו וכינור, ששזורים זה בזה. מוטיבים מוזיקליים של נביעה, יוצרים זרימה ותנועה בעוצמה, ברכות, נושא המנגינה הינו כעירסול עוטף לילד שגדל, שמבקש לצאת לעולם, להתנתק, לגדול ולהכריז - הנה יצאתי לעולם, הנני כאן.
כתבתי בסוף הסרטון שיצרתי: 'והכי חשוב, רק שתמיד נזכור להיות, אנחנו'
ריקוד החיים
שיתוף הפעולה שלי ושל ריקי היה בצורה קצת שונה. לא לקחתי שיר מהשירים של ריקי והתאמתי אותו לציור, אלא להפך - שלחתי לריקי את הציור של הזברות האדומות וריקי אמרה לי "יש לי שיר שנראה לי מתאים".
היא שלחה לי את השיר "ריקוד החיים" וישר הרגשתי את החיבור לשיר. כמו בשיר, הציור של הזברות מדמה אהבה של בני זוג והצבע האדום מסמל חמימות וקירבה.
שאגת האריה
שלחתי לריקי את הציור של אריה והיא אמרה לי שהיא הולכת לכתוב לי שיר על אריה.
עוד באותו היום היא שלחה לי את השיר "שאגת האריה". השיר התאים מאד לציור של האריה כי מה שמאד מאפיין את האריה זה השאגה שלו.
תמונה
אחד האתגרים היפים בציור זה היכולת להעביר רגשות מבלי לכתוב אותם או לדבר עליהם ולהסביר לצד השני מה אתה חושב או מרגיש.
יש תמימות מסוימת בגלי הים שאני מאד אוהב. התחברתי מאוד לפתיחה של השיר ״כשאין לי מה לכתוב אני מציירת, במקום עט או מקלדת, לוקחת מכחול, דיו ומברשת״ - בעזרת פלטת הצבעים, המכחולים והקנווס הלבן החלק שמתוח מולי, אני מתחיל לשים גוונים של שקיעה בצבעים של כחול ארגמן אפור ולבן וקרני השמש שחודרות מבעד לגל ומעליו צובעות את החול בגוונים של חום וסגול. זה היופי של החיים.
ללא גבולות
התחברתי מאוד למילות השיר של ריקי שחוצה אוקינוס בהפלגה כדי לפגוש את הבן, והשימחה שבפגישה שלהם.
לא פעם קורה שאנחנו מצפים לאירוע מאד משמח והדרך אליו ארוכה וממושכת כמו הפלגה בלב ים. לפעמים הים סוער וחייבים להיות דרוכים ומרוכזים כדי לצלוח את הגלים הגבוהים. לפעמים יש ערפל ולא רואים את הכוכבים כדי לדעת איך לנווט ואם הכיוון נכון וצריך לפעול לפי הרגש ותחושת הבטן.
וכשאנחנו מגיעים ליעד אנחנו אומרים לעצמנו - היה שווה ...
המגדלור
כשקראתי את שירה של ריקי - המגדלור, לא יכולתי שלא להיזכר באהבתי לציורי מגדלורים.
מאז ביקורי האחרון בקליפורניה שם צילמתי עשרות מגדלורים ואף ציירתי את הנבחרים שבהם, מצאתי שמגדלור הוא סמל - סמל לציון דרך, לכיוון בחיים, לאור ברגעי חושך.
אותו מוטיב המגדלור האישי בשיר של ריקי, מופיע בציורי והוא הסיבה לחיבור הרגשי עם שירה "מגדלור".
ציירתי לי חיים
במהלך שלוש השנים האחרונות ציורי אקוורל מילאו את חיי באור וטבע, בייחוד אחרי עזיבת נכדי לחו״ל. בהקשר זה, אני חולקת עם ריקי ,שכתבה את השיר ציירתי לי חיים, את אותו הגורל.
הרגשתי ממש כאילו השיר נכתב עלי, התחברתי אליו מהרגע הראשון שקראתיו.
בראש ההר
כשקראתי את השיר בראש ההר, הרגשתי שאני נמצאת שם. מצאתי ענף שלכת, גיליתי את התפאורה בשמיים, הרמתי את העלה היבש על רקע השמיים שנראו כמו ענני צמר גפן ורוד מתוק.
ההתחברות לשיר הייתה מיידית כיצירה משותפת של שיר וצילום טבעי של הטבע.
בטבע
החיבור לטבע משמעותי עבורי, אני מקבלת ממנו המון השראה. באמצעות הנייד שנגיש וזמין לכל אחד, מצלמת את נפלאות הבריאה.
התחברתי לשיר בטבע, לתיאור הטבע שבו, הרגשתי כאילו הוא נכתב ומתאר את החוויה האישית שלי עם המפגש בטבע .
במרוץ החיים חשוב לעצור ולתפוס את המראות שהטבע מציע לנו בכל מקום ובכל רגע.
אלכס משתף: האומנות שלי שונה. כשעלה הרעיון לשתף שיר ותמונה, התלבטתי איך אפשר לשלב שיר יחד עם עבודה שלי.
ריקי הציע את השיר יוצאת מהקווים, שהיווה השראה לאומנות המשותפת שלי ושל גליה.
גליה צילמה את גרפיטי הרחוב ואני הדפסתי את הצילום על אריחי קרמיקה ומסגרתי אותו.
את הבלתי ניתן למסגור – יציאה מהקווים.
גליה משתפת: השיר ציורים שכתבה ריקי גופר, מתאר את הגישה שלי לאומנות, כאשר אני קוראת אותו אני רואה את עצמי עומדת מול הקנבס ופשוט מציירת, שופכת את ליבי, מנסה להעביר חלקי רשמים מהמציאות, רגעי קסם מבלי לקבוע גבולות ברורים, נותנת לדמיון להשלים, לבחוץ להיכנס, לבפנים לצאת.
מלבד החיבור לאווירה של השיר בחרתי לשדך אותו ליצירה שלי הנקראת צמרות העצים, מאז היותי קטנה אני מביטה לשמים ומוקסמת מהחיבור של צמרות העצים עם השמים התכולים, מה רבו מעשיך ה'.
